מדוע תינוקות זקוקים לתנועה חזקה כדי להרדם

הורים רבים מגיעים אלינו עם תינוקם הרך, מסיבות שונות ומגוונות.

חלקם מספרים בעייפות גדולה על התהליך הקשה שמתרחש כל ערב סביב נושא ההרדמה. "אני מוצאת את עצמי יושבת עם מיכל על כדור פיזיו גדול, קופצת איתה בעוצמה שעות, ורק כך היא נרדמת! אני מותשת!" אחרים מספרים שעליהם לנענע את הילד בידיהם כדי שיירדם, לרוץ איתו כשהוא בתוך מנשא ברחבי הבית, או להניע אותו בעגלה בתנועות סיבוביות או בפניות חדות. כולם מתארים הליך ארוך, קשה, מעייף ומורט עצבים, עד שהגוזל הקטן נרדם סוף סוף.

הורים אחרים מתארים התנהגות הנראית מוזרה שהפעוט עושה – בכל לילה, לפני השינה, הכוללת הפעלה תנועתית חזקה מאוד של הראש: יש שמניעים את הראש מצד לצד בעוצמה, יש שמכים עם הראש במזרן, אחרים עושים תנועה של רוקינג (נענוע כל הגוף קדימה ואחורה) ועוד. בדרך כלל נראה את הילדים עושים כך לפני שהם הולכים לישון, או כשהם עייפים מאוד.

מה זה? מה הילדים עושים? מה הילדים צריכים? ולמה זה כל כך קשה?

בואו נדבר בקצרה על המערכת הוסטיבולרית – מערכת לא מוכרת, שכמעט איננו שומעים עליה.

המערכת הוסטיבולרית, הנמצאת באוזן הפנימית, ממלאת תפקידים חיוניים ביותר בחייו של כל אדם. היא מספקת למוח נתונים לגבי תנועתנו, וחשובה מאוד להתמצאות שלנו במרחב, והיא נותנת למוח מידע לגבי כיוון הכבידה, על-מנת לאפשר את ארגון שיווי-המשקל שלנו. המערכת הוסטיבולרית משפיעה בין היתר גם על העוררות שלנו, על הקשב השמיעתי שלנו, על הקואורדינציה, היציבה וטונוס השרירים, על תפקודי העיניים ועוד. השפעות אלו ניכרות בתחומים רבים של חיינו, בתחומי תנועה, קשב וריכוז, היפראקטיביות, למידה וקריאה ועוד.

מערכת חשובה זו מופעלת על ידי תנועה של הראש במרחב. למעשה, כל תנועה שכוללת תזוזה של הראש, מהווה הפעלה וסטיבולרית.

והנה עובדה חשובה – הפעלה תנועתית חזרתית ומונוטונית, הינה מרגיעה ומרדימה. חשבו על אימהות מכל תרבויות העולם, שמבלי שלימדו אותן, מערסלות ומנענעות את תינוקותיהן על מנת להרדים אותם. וחשבו על עצמכם – עד כמה שכיבה על ערסל נע, או ישיבה על כיסא נדנדה, מרגיעות.

אז מדוע ישנם ילדים הזקוקים להפעלה וסטיבולרית מונוטונית חזקה כדי להירדם, ונענוע קל של אמא או אבא לא מספיק להם? בדרך כלל, לילדים אלו יש קושי בויסות חושי.

ילדים עם רגישויות-יתר חושיות שונות זקוקים להרגעה ולעזרה הוסטיבולרית החזקה לצורך רגיעה והירדמות – כל אחד מסיבותיו הוא:

• אצל חלקם ניתן לראות רגישות-יתר שמיעתית – כל רעש ורחש נחווה על ידי המוח בעוצמה חזקה הרבה יותר, ולכן – הרעשים מאיימים ומפחידים. הם יכולים לקפוץ או להגיב בבכי לכל רעש או רחש, להתעורר בקלות רבה מרעשים קלים.

• ​אצל אחרים ניתן לראות רגישות-יתר מגעית (טקטילית) – הם רגישים למגע, לדגדוג או לליטוף עדין, לבגדים שונים על גופם, ומראים חוסר נוחות עם מרקמים שונים. הם יכולים להראות חוסר נוחות בעת הפשטה או הלבשה, ולהירתע ממקלחת עם מים זורמים.

• ​יש ילדים שיראו רגישות-יתר ריחית – ניתן לראות אי-נוחות או בכי בעת בישול בבית או כשההורים משתמשים בבושם חזק.

וישנם גורמי ויסות חושי נוספים שעלולים להקשות על התינוקות.

חשוב להבין שאם התינוק רגיש יותר מהרגיל בחושיו השונים, גירויים רבים של העולם – שנתפסים על-ידי האחרים כרגילים לגמרי – עלולים להיות חזקים מדי, מאיימים ולא נעימים עבורו. תנועה וסטיבולרית חזקה ומונוטונית תעזור לתינוק להירגע, להתכנס בתוך עצמו ולהתעלם מהגירויים החזקים המגיעים אליו מהעולם. כך היא מקלה עליו להירדם.

אז מה עושים?

תחילה – מסר חשוב להורים שילדיהם זקוקים לתנועה חזקה כזו, ועוד יותר להורים שמרדימים את התינוקות שלהם בצורה כזו, או שמא נכון להגיד – מסר חשוב לסביבה הביקורתית:

בדרך כלל הנושאים החושיים הינם מולדים. דבר מרגיז וקשה ביותר, הוא לשמוע ביקורת מהסביבה, כשהיועצים עלולים לומר: "אמא הרגילה את הילד לקבל תנועה עזה – ולכן הוא נרדם רק כך". או: "את מפנקת את הילד, ומקנה לו הרגלים לא טובים".

אבל בדרך-כלל לא אמא או אבא הרגילו את הילד בכך – בדרך-כלל זהו הילד שהרגיל את ההורים!

האם או האב הפועלים כך הם הורים אכפתיים, קשובים ורגישים, שמביטים על ילדם ומקשיבים לו ולצרכיו המיוחדים, ומתאימים עצמם אליו. בפועל, הם גילו דרך להרדים את ילדם, שכל כך מתקשה בכך!

ומה עם טיפול?

ראשית, חשוב לאבחן ולבדוק מה הן הרגישויות החושיות של הילד, ומה הם הדברים שמקשים עליו. עם כל ילד חשוב לבצע תרגילים מיוחדים, המיועדים לשינוי בויסות החושי שלו על-מנת להפחית את הרגישויות החושיות הספציפיות שלו. אם הפחתת רגישות כזו מצליחה, הילד יכול להיות רגוע יותר בתוך עומס הגירויים שהוא מקבל בכל יום ויום.

שנית, ניתן לבצע הפעלות וסטיבולריות מיוחדות על-מנת להפחית את העוצמה התנועתית לה הילד זקוק. הפעלה וסטיבולרית כוללת תנועות בכמה מישורים שונים, אותן יש לפזר לאורך היום, אך חשוב מאוד להקפיד על הפעלות קצרות בכל פעם. יש לשים לב! הפעלה חזקה או ארוכה של המערכת הוסטיבולרית יכולה לגרום לתחושות לא נעימות – בחילות, סחרחורות, כאבי ראש, הקאות. לכן כשעושים עבודה וסטיבולרית יש להיזהר מאוד, ולעשות תנועה עדינה והדרגתית. לא לטלטל את הילד בשום אופן, כדי לא לגרום לנזק.

עם תינוקות מקפידים אף יותר על תנועות עדינות ולא חזקות. כל ההפעלות נעשות כשהתינוק מוחזק על ידי ההורה. הפעלות וסטיבולריות אחדות לדוגמא:

• תנועה למעלה ולמטה – על כדור פיזיו.

• סיבוב סביב ציר הגוף – בעמידה או על כיסא מסתובב.

• גלגול עפרון – התינוק שוכב על המזרן ועוזרים לו להתהפך מהגב אל הבטן ומהבטן לגב.

* ישנן תנועות נוספות המתאימות לגילים גדולים יותר.

מובן שהסבר זה אינו מחליף אבחון ו/או פניה לטיפול, במידה ואכן קיים קושי. אבל חשוב שהורים יכירו ויבינו את הקושי שילדם עובר, ושיהיו להם הכלים לעזור לו להרגיש טוב יותר, נינוח יותר, בעולם מלא גירויים.