הבנת הויסות החושי על-פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית

© כל הזכויות שמורות לכישורי למידה – המרכז לקידום תפקודים

הבנת מערכות תחושה לפי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA)

רמי כץ, פסיכולוג התפתחותי בכיר

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לגבי תפקוד-יסוד – הויסות החושי, ולגבי חשיבותו הגדולה והשפעתו על התפתחות הילד.

הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA) שמה דגש על הבנת תפקודי יסוד היושבים בבסיס התפתחות קשיים תפקודיים, התנהגותיים, לימודיים ועוד. מטרת הגישה הינה להסתכל מעבר לסימפטומים ההתנהגותיים הנצפים אצל הילד, ולנסות למצוא את שורש הבעיה התפקודית, ואת דרך התפתחותה בתוך תנאי הסביבה – להבנת מכלול הגורמים המהווים בסיס לקשייו של הילד.

בואו נלמד מעט על תחושות שונות המהוות על פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית, בסיס להתפתחות קושי תפקודי. נדבר על חשיבותן לילדנו, ומה אנו יכולים לעשות על-מנת לסייע לו להתקדם ולהתפתח בגן ובבית.

התחושה השמיעתית ורגישות-יתר שמיעתית:

רגישות-יתר שמיעתית עלולה לבלבל, כאשר היא מופיעה בשתי צורות של התנהגות, הנראות לעיתים סותרות:

  • רגישות-יתר שמיעתית חשופה
  • רגישות-יתר שמיעתית סמויה

כך, אצל ילדים עם רגישות-יתר שמיעתית נראה רגישות לרעשים, שמיעת כל רחש ותגובה מופרזת לצליל חזק. הם עלולים לסגור את אוזניהם עם ידיהם או לברוח מהחדר כשהוא רועש מאד.

מאידך נוכל לראות ניתוקי קשב, כאילו הילד אינו שומע, בעוד בפועל – בדיקות השמיעה מגלות שמיעה תקינה.

כדי לעזור לילדים אלו נעשה עימם עבודה שמיעתית עם אוזניות, ותרגולי תנועה רבים.

המערכת הוסטיבולרית:

מערכת זו אחראית על תחושת שינויים בתנועה במרחב, ועוזרת לארגון שיווי-המשקל. למערכת הוסטיבולרית, בהיותה קשורה למערכות תפקודיות רבות, יש השפעה רבה על תפקודים שונים: רמת העוררות כללית, הקשב השמיעתי, הראייה ופעולות העיניים, ויסות טונוס השרירים, הקואורדינציה, היציבה ותגובות מערכת העצבים האוטונומית.

ילדים עם רגישות-יתר וסטיבולרית יחושו לא בנוח בעקבות תנועה, וישתדלו להפחית את תנועות ראשם, לעומת ילדים עם חסר ברגישות הוסטיבולרית, שפעמים רבות יתנהגו בתנועתיות רבה, ויכונו היפראקטיבים.

אצל ילדים אלו, הפעלות תנועה וסטיבולריות יוכלו לסייע בשיפור ויסות תקין של התחושה. חשוב לשים לב שעקב הקשר של המערכת הוסטיבולרית למערכת העצבים האוטונומית, ההפעלות השונות צריכות להיעשות בזהירות והדרגתיות. מומלץ מאד לבצע הפעלות קצרות מספר פעמים ביום, ובכך לגרום לילדים להיות פתוחים וקשובים יותר, ואף לקדם את יכולות הלמידה והריכוז שלהם.

הפעלות וסטיבולריות לדוגמא:

  • גלגול ראש לפנים
  • גלגול עיפרון / בורג (בשכיבה מצד לצד)
  • קפיצות בקפצית (טרמפולינה)
  • סיבוב בעמידה סביב חבל או סרט מבד
  • סיבובים בצלחת הוסטיבולרית, בישיבה ובשכיבה
  • כיסא מסתובב
  • נדנוד בערסל

כללי זהירות בעת הפעלות וסטיבולריות:

  • משך פעילות לא יעלה על 2-3 דקות בכל פעם;
  • יש להתחשב בצרכי הילד ובמידת רגישותו האינדיבידואלית. ילדים עם חסר תחושתי ניתן להפעיל זמן רב יותר, לעומת ילדים עם רגישות-יתר, להם ניתן פעילות קצרה מאד ואיטית;
  • בעת הפעלה – על כל מכשיר וסטיבולרי עולה רק ילד אחד;
  • יש להקפיד על קצב ביצוע איטי בכל ההפעלות הוסטיבולריות;
  • על הטרמפולינה – לא לקפוץ על קצות המכשיר;
  • אם הילד מרגיש לא טוב, יש להפסיק את הפעילות מיד.

התחושה הטקטילית (מגעית):

התחושה הטקטילית הינה תחושת המגע על פני העור. חשוב לשים לב שמגע הגורם ללחץ עמוק הינו מגע של התחושה העמוקה (הפרופריוצפטיבית), ולא מגע טקטילי.

ילדים עם רגישות-יתר טקטילית עלולים לחוש אי-נוחות עם מגע של בגדים, חומרים שונים, ומגעי ילדים אחרים בסביבתם, ולרצות להימנע ממגעים.

ילדים עם חסר בתחושה הטקטילית יחפשו מגע רב, ילטפו אנשים וילדים אחרים, וירבו לגעת בחומרים שונים וטקסטורות מגוונות.

נפעיל ונחדד תחושה זו ע"י התנסות עם מגוון רחב של חומרים בעלי מרקם שונה. את המגע בחומרים השונים נציע לכל ילד בהתאם למידת הרגישות שלו, ונעבור בהדרגה מהחומר העדין והרך, עד לחומר ה"קשה" והמחוספס יותר. ניתן להציע קערות תחושה (עם מגוון חומרים), ארגזי תחושות (המאפשרים מגע של כל הגוף בחומרים שבארגז), סלסלת תחושות עם מברשות, ספוגים, בדים מסוגים שונים, וקופסאות מישוש ועוד.

במקביל – הטיפול הטוב ביותר בילדים עם רגישות-יתר מגעית, הינו טיפול של עיסוי עדין עם קרם על הגוף. טיפול זה מומלץ מאד לעשייה של ההורים בבית, ויכול להיעשות בגן, בהסכמת ההורים – על הידיים והרגליים בלבד.

התחושה העמוקה (פרופריוצפטיבית):

זוהי התחושה של השרירים והמפרקים. שתי דרכים לקבלת תחושה עמוקה:

  • הפעלת כוח על הגוף מצד גורם חיצוני – אדם או מכשיר. לדוגמא, חיבוק חזק, התכתשות, קבלת עיסוי עמוק של הגוף.
  • הפעלת השרירים והמפרקים באמצעות תנועה חזקה.

חסר בתחושה העמוקה של השרירים והמפרקים עלול להוביל להיפראקטיביות ולחיפוש תחושה עמוקה. ילדים אלו ירבו לנוע, להתחבק בעוצמה, להתכתש, לסחוב ולהרים דברים שונים, ופעמים רבות לא יהיו מודעים לעוצמת גופם ופעילותם הרבה.

הפעלות פרופריוצפטיביות לדוגמא:

  • עיסוים באמצעות כפות הידיים, כדורים, מערוך וכו', על אברי הגוף השונים;
  • גלגול כיפי של ילד בתוך שמיכה – כשראשו חייב להישאר בחוץ;
  • חיבוקי דב;
  • דחיקות של הגפיים (כנגד ידי חבר, קיר, רצפה וכו');
  • משיכת חבל;
  • תליה על מתח;
  • ילדים יושבים גב אל גב ומנסים לקום יחד, ללא עזרת הידיים;
  • ועוד...

חיזוק חגורת הכתפיים:

חגורת כתפיים חזקה ויציבה חשובה מאד לקיום פעולות רבות. חיזוק חגורת הכתפיים תורם לשיפור היציבה של הילד, ועשוי לקדם את יכולת הכתיבה שלו ואת יעילותה.

דוגמאות להפעלות לחיזוק חגורת הכתפיים:

  • תלייה על מתח;
  • הליכת פיל (על 4);
  • דחיקת זרועות;
  • שכיבה על הבטן בתוך הצלחת הוסטיבולרית וסיבוב עצמי בעזרת הידיים. יש להניח כרית מתחת לגופו של הילד;
  • עבודות שונות עם הזרועות מורמות לגובה, למשל:
    • ציור על דף המודבק על החלון;
    • השחלת טבעות על מוט גבוה;
    • תליית כביסה עם אטבים על חוט גבוה;
    • יצירת תמונה / פאזל / רצף מספרים ע"י הצמדתם לשטיח קיר עם סקוטשים;
  • עמידת ידיים תוך טיפוס עם הרגליים על הקיר
  • ציור במצב של שכיבה על הבטן כשהדף מונח על הרצפה, ועוד...

הצלבה:

הצלבה מתבטאת בתיאום פעולה בין הצד הימני והשמאלי של הגוף, תיאום שהוא א-סימטרי. זהו דפוס פעולה של יד אחת עם הרגל הנגדית. ההתנסות בפעולה מוצלבת בנויה על תיאום הפעולה של שני צידי המוח ומאמנת אותו. הוא חשוב גם לביצוע תפקודים גבוהים כקריאה וכתיבה.

האינטנסיביות בביצוע תרגילי ההצלבה חשובה. חשוב לתרגלה עד שהיא מבוצעת באופן אוטומטי, ללא מחשבה.

הפעלות הצלבה לדוגמא:

  • זחילת בטן (זחילת גחון) מוצלבת;
  • הליכת 6 (זחילה מוצלבת על הידיים והברכיים);
  • הליכת ברכיים תוך הנפת הידיים בהצלבה לרגליים;
  • הליכת פיל (הליכת 4) מוצלבת;
  • הליכה מוצלבת (צעידה כמו חיילים, או כשהיד מצביעה על הרגל הנגדית והמבט מופנה אליה);
  • דילוג מוצלב תוך טפיחת היד על הרגל הנגדית שמתרוממת. ועוד...

חציית קו אמצע:

חציית קו-אמצע משמעה יכולת פעולה עם צד אחד של הגוף, במרחב של הצד השני, מה שמחייב תיאום בין שני צדי המוח. על מנת שהיד הימנית (המופעלת על ידי ההמיספרה השמאלית של המוח) תוכל לפעול תוך פיקוח באמצעות שדה הראייה השמאלי של הגוף (המופעל על ידי ההמיספרה הימנית של המוח) צריך להיות תיאום רב ויעיל בין שתי ההמיספרות. היכולת לחציית קו-האמצע אם כן, היא ביטוי לאינטגרציה של שני חלקי המוח ומהווה בסיס חשוב ליכולות למידה ותפקוד יעילות.

  • בתרגול חציית קו-אמצע נתחיל מעבודה ביד אחת ורק לאחר מכן נעבור ליד השנייה. בהמשך נגיע לעבודה עם שתי הידיים לסירוגין.
  • למתקשים בחצייה נסייע עם מדבקות צבעוניות על גב כף היד. נשים מדבקות באותו צבע על יד ימין ועל הכלי השמאלי אליו צריכה יד זו להגיע, וצבע אחר על יד שמאל ועל הכלי הימני.
  • בתרגול החצייה ניתן לשלב הפעלות של מוטוריקה עדינה (נעיצות, השחלות וכו'), של רצפים שונים ושל מיונים שונים (צבעים, צורות, מספרים וכו'), ושל חיזוק חגורת הכתפיים (השחלות בעמידה, ציור בעמידה וכו').

הפעלות חציית קו-אמצע לדוגמא:

  • ישיבה בתוך חישוק וגלגול כדור מסביב לחישוק עד למעבר קו-האמצע וחזרה;
  • העברת חפצים מצד לצד בישיבה על הרצפה;
  • קליעת כדורים לשני סלים, כשיד ימין זורקת את הכדור לסל השמאלי ולהיפך;
  • בישיבה ליד שולחן – העברת חפצים מצד אחד לצד שני. ניתן לעשות מיונים שונים, תקיעת סיכות, השחלת טבעות ועוד;
  • עבודה עם אטבים – לשים אטבים עם יד שמאל על שרוול ימין, ולהיפך;
  • שכיבה על ספסל כשהידיים נשענות על הרצפה, ובמצב זה העברת חפצים מצד לצד (השענות על הידיים מונעת את הטיית הגוף, ועוזרת לילדים עם קושי בטונוס השרירי);
  • השחלת טבעות על מוטות משני הצדדים;
  • מתיחת קווים מצד אחד של הלוח לצד השני (אופקיים, אנכיים ואלכסוניים), ועוד...

מעקבי עיניים:

כשמדובר על ראיה – מדובר בעת ובעונה אחת על תחושת הראיה, ועל הפעלה מוטורית של שרירי העיניים. היכולת לקרוא ולכתוב נתרמת בין היתר מיעילות תנועות העיניים.

עלולים להיווצר קשיים בקריאה במצבים הבאים למשל:

  • חוסר בידול בין תנועת הראש לתנועת העיניים;
  • שרירי העין אינם חזקים דיים;
  • קיימת בעיה וסטיבולרית;
  • קיים קושי בתיאום בין שתי העיניים;

התרגול יעשה באמצעות מעקבי עיניים, ובאמצעות הפעלות התנסותיות ייחודיות לטיפול בכל אחת מן הסיבות לקושי בתנועת העיניים.

הפעלות מעקבי עיניים:

  • קריאת משפט, פיסקה או סיפור קצר מהלוח;
  • מעקב אחר בועות סבון;
  • משחקי מעקב עם עפרונות שבקצותיהם בובות;
  • ועוד...

רמי כץ הינו פסיכולוג התפתחותי בכיר, בעל ניסיון עשיר בתחומי התפתחות, תפקוד ולמידה. בין היתר היה מרצה באוניברסיטת תל אביב, הקים וניהל את מרכז התפתחות הילד בקרית-שמונה, כיהן כיו"ר החטיבה לפסיכולוגיה התפתחותית בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל והיה חבר בהנהלת מועצת הפסיכולוגים.

רמי כץ הינו מפתח הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA), אשר עקרונותיה מבוססים על הבנה של התפתחות התפקודים המוחיים, ועל הבנת הפלסטיות של המוח, המאפשרת התפתחות של תפקודים על בסיס אינטראקציה עם התנסויות בסביבה. הגישה שמה דגש על הויסות החושי והשפעותיו המעצבות על התפתחות תפקודי הלמידה, החברה וההתנהגות של הילד.

הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית הופעלה והיא מופעלת במאות כיתות גן ובתי-ספר של משרד החינוך, בפיקוח משרד החינוך, מעל 30 שנים וזכתה בפרסי חינוך רבים, ובתמיכתן של קרנות בין-לאומיות.

יאלו עיצוב ובניית אתרים
חזרה לראש העמוד