הבנת הויסות החושי על-פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית

מאת:

רמי כץ

פסיכולוג התפתחותי בכיר, מנהל כישורי למידה - המרכז לקידום תפקודים

בשנים האחרונות עולה וגוברת המודעות כלפי הויסות החושי, חשיבותו הגדולה והשפעתו על התפתחות הילד.

הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA) שמה דגש על הבנת תפקודי יסוד היושבים בבסיס התפתחות קשיים תפקודיים, התנהגותיים, לימודיים ועוד. מטרת הגישה הינה להסתכל מעבר לסימפטומים התצפיתיים ההתנהגותיים שהילד מפגין, ולנסות למצוא את שורש הבעיה התפקודית, את הגורמים המוקדמים בהתפתחות שמהווים בסיס לקשיי הילד.

בואו נלמד מעט על התחושות השונות אשר לפי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית, מהוות בסיסים להתפתחות קושי תפקודי. נדבר על חשיבותן לילדנו ומה אנו יכולים לעשות כדי לעזור לו להתקדם ולהתפתח, בגן ובבית.

התחושה השמיעתית ורגישות יתר שמיעתית:

רגישות יתר שמיעתית הינה מבלבלת ויכולה לבוא לידי ביטוי בשני סוגים של התנהגות:

  • רגישות יתר שמיעתית חשופה.

  • רגישות יתר שמיעתית סמויה.

אצל ילדים אלו נראה רגישות לרעשים. ילדים השומעים כל רחש ומגיבים באופן מוגזם לרעשים. ילדים הסוגרים את אוזניהם עם הידיים או בורחים מהחדר כשהוא רועש מאוד.

נוכל אף לראות ניתוקי קשב, כאילו הילד אינו שומע, אך בפועל – בדיקות השמיעה תקינות.

כדי לעזור לילדים אלו נעשה בגן עבודה שמיעתית עם אוזניות, ועבודות תנועה רבות.

המערכת הוסטיבולרית:

מערכת זו אחרית על תחושת שינויים בתנועה במרחב ועוזרת להתארגנות תחושת שיווי המשקל. למערכת הוסטיבולרית השפעה רבה על תפקודים שונים מעצם היותה קשורה למערכות תפקודיות רבות: טונוס השרירים, קואורדינציה כללית, מנח הגוף במרחב, רמת התעוררות כללית, מערכת העצבים האוטונומית, פעולות העיניים והראייה ורמת הקשב השמיעתי.

ילדים עם רגישות יתר וסטיבולרית יחושו לא בנוח בעקבות תנועה ויפחיתו את תנועת ראשם, לעומת ילדים עם חסר ברגישות הוסטיבולרית, שפעמים רבות יתנהגו בהתנהגות היפראקטיבית.

אצל ילדים אלו הפעלות וסטיבולריות תנועתיות יוכלו לעזור ליצירת ויסות תקין של התחושה. חשוב לשים לב שעקב הקשר של המערכת הוסטיבולרית למערכת העצבים האוטונומית, ההפעלות השונות צריכות להיעשות בזהירות והדרגתיות. מומלץ מאוד לבצע הפעלות קצרות מספר פעמים ביום, ובכך לגרום לילדים להיות פתוחים וקשובים יותר ואף לקדם את יכולות הלמידה והריכוז שלהם.

הפעלות וסטיבולריות לדוגמא:

  • גלגול ראש לפנים

  • גלגול עיפרון / בורג (בשכיבה מצד לצד)

  • קפיצות בקפצית (טרמפולינה)

  • סיבוב בעמידה סביב חבל או סרט מבד

  • סיבובים בצלחת הוסטיבולרית, בישבה ובשכיבה

  • כיסא מסתובב

  • נדנוד בערסל

כללי זהירות בעת הפעלות וסטיבולריות:

  • משך פעילות לא יעלה על 2-3 דקות בכל פעם

  • יש להתחשב בצרכי הילד וברגישותו האינדיבידואלית. לילדים עם חסר תחושתי ניתן לתת פעילות ארוכה יותר, לעומת ילדים עם רגישות יתר, להם ניתן פעילות קצרה מאוד

  • בעת הפעלה בגן – על כל מכשיר וסטיבולרי עולה רק ילד אחד

  • יש להקפיד על מהירות ביצוע נמוכה בכל ההפעלות הוסטיבולריות

  • על הטרמפולינה – לא לקפוץ על קצות המכשיר

  • אם הילד מרגיש לא טוב, יש להפסיק את הפעילות מיד

התחושה הטקטילית (מגעית):

התחושה הטקטילית הינה תחושת המגע על פני העור. חשוב לשים לב שמגע הגורם ללחץ על פני העור, הינו מגע של התחושה העמוקה ולא מגע טקטילי.

ילדים עם רגישות יתר טקטילית עשויים להרגיש אי נוחת עם מגע של בגדים, חומרים שונים, וילדים אחרים בסביבתם, ולהימנע ממגעים.

ילדים עם חסר בתחושה הטקטילית יחפשו מגע רב אך עדין, ילטפו אנשים וילדים אחרים, וירבו לגעת בחומרים שונים וטקסטורות מגוונות.

נפעיל ונחדד תחושה זו ע"י התנסות במגוון רחב של חומרים בעלי מרקמים שונים. את המגע בחומרים השונים נציע לכל ילד בהתאם למידת הרגישות שלו, ונעבור בהדרגה מהחומר העדין והרך, עד לחומר ה"קשה" והמחוספס יותר. נכניס לגן קערות תחושה (עם מגוון חומרים), ארגז תחושות (המאפשר מגע של כל הגוף בחומר), סלסלת תחושות עם מברשות, ספוגים, בדים מסוגים שונים, וקופסאות מישוש.

במקביל – הטיפול הטוב ביותר בילדים עם רגישות יתר מגעית, הינו טיפול של עיסוי עדין עם קרם על הגוף. טיפול זה מומלץ מאוד לעשייה של ההורים בבית, ויכול להיעשות בגן, בהסכמת ההורים – על הידיים והרגליים בלבד.

התחושה העמוקה (פרופריוצפטיבית):

זוהי התחושה של השרירים והמפרקים. ישנן שתי דרכים לקבלת תחושה עמוקה:

הפעלת כוח על הגוף על ידי גורם חיצוני – אדם או מכשיר. לדוגמא, לחץ מול שולחן או קיר, עיסוי עמוק של הגוף.

הפעלת השרירים והמפרקים דרך תנועה חזקה.

חסר בתחושה העמוקה של השרירים והמפרקים עלול להוביל להיפראקטיביות וחיפוש תחושה עמוקה. ילדים אלו ירבו להתחבק בעוצמה, להתכתש, לסחוב ולהרים דברים שונים, ופעמים רבות לא יהיו מודעים לעוצמת גופם ופעולתם.

כדי לשפר את הויסות הפרופריוצפטיבי, ניתן להפעיל את התחושה העמוקה בפעילויות כמו:

  • נשיאת משקל

  • דחיפה

  • דחיקה

  • הדיפה

  • משיכה

  • תליה

  • מגע חזק (עיסוי)

  • לחץ

  • חיכוך חזק

הפעלות פרופריוצפטיביות לדוגמא:

  • עיסוים באמצעות כפות הידיים, כדורים, מערוך וכו', על אברי הגוף השונים

  • "שטיח" מילדים

  • גילגול ילד בתוך שמיכה – הראש חייב להיות בחוץ

  • חיבוק דב

  • דחיקות עם אברי גוף שונים (כנגד חבר, קיר, רצפה וכו')

  • משיכת חבל

  • הליכה עם משקולת

  • "עטיפת" כף היד (מאוגרפת) של הילד בכף ידו של המבוגר. הילד מנסה לפתוח את האצבעות ובכך לפתוח את היד העוטפת

  • הליכת פיל / מריצה / עכביש / ישבן וכו'

  • תליה על מתח

  • ילדים יושבים גב אל גב ומנסים לקום יחד, ללא עזרת הידיים

חגורת הכתפיים:

חגורת כתפיים חזקה הינה חשובה ביותר לקיום פעולות רבות. חיזוק חגורת הכתפיים תורם לשיפור היציבה של הילד, ועשוי לקדם את יכולת הכתיבה ואת יעילותה.

הפעלות לחיזוק חגורת הכתפיים:

  • תלייה על מתח

  • הליכת פיל (על 4)

  • קפיצה לתוך חישוק המונח בין שני כיסאות, תוך הישענות על המשענת הכיסאות וקפיצה החוצה. על שני הכיסאות יושבים ילדים על מנת שהכיסאות לא יתהפכו

  • קפיצות בין שלבי סולם המונח על ששה כיסאות, תוך הישענות על משענותיהם

  • שכיבה על הבטן בתוך הצלחת הוסטיבולרית וסיבוב עצמי בעזרת הידיים. יש להניח כרית מתחת לראש הילד

  • עבודות שונות בגובה, כשהידיים ב-90 מעלות:

  • ציור על דף המודבק לחלון

  • השחלת טבעות על מוט גבוה

  • תליית כביסה עם אטבים על חוט גבוה

  • יצירת תמונה / פאזל / רצף מספרים ע"י הצמדתם לשטיח קיר עם סקוטשים

  • עמידת ידיים תוך טיפוס עם הרגליים על הקיר

  • ציור במצב של שכיבה על הבטן כשהדף מונח על הרצפה

  • שכיבה על הבטן על ספסל ומשיכת הגוף לפנים ולאחור באמצעות הידיים

  • הקפצת הרגליים באוויר תוך הישענות על הידיים (לאורך ספסל או שורת כיסאות)

הצלבה:

הצלבה מתבטאת בתיאום פעולה בין הצד הימני והשמאלי של הגוף, תיאום שהוא א-סימטרי. זהו דפוס פעולה של יד אחת עם הרגל הנגדית. ההתנסות בפעולה מוצלבת מפתחת את תיאום הפעולה בין שני צידי המוח, תיאום הכרחי לביצוע תפקודים גבוהים כמו קריאה וכתיבה. עבודה על הצלבה מסייעת רבות בבעיות של דומיננטיות.

האינטנסיביות בביצוע תרגילי ההצלבה חשובה מאוד ולכן רצוי לשלבם במסלול הבוקר ובמעברים, וכן להמשיך ולתרגל בבית. חשוב לתרגל את ההצלבה עד שהיא מבוצעת באופן אוטומטי, ללא מחשבה.

הצעה בגנים – בכל אחד מימות השבוע ניתן לצאת מהמפגש באחת מצורות ההליכה הבאות – זחילת בטן, הליכת 6, הליכת 4 וכו'.

הפעלות הצלבה לדוגמא:

  • זחילת בטן (זחילת גחון)

  • הליכת 6 (הליכה מוצלבת על הידיים והברכיים)

  • הליכת ברכיים תוך הנפת הידיים בהצלבה לרגליים

  • הליכת פיל (הליכת 4)

  • הליכת עכביש (הליכת 4 הפוכה כשהבטן כלפי מעלה)

  • הליכה מוצלבת (צעידה כמו חיילים כשהיד מצביעה על הרגל הנגדית והמבט מופנה אליה)

  • דילוג מוצלב תוך טפיחת היד הנגדית על הרגל שמתרוממת

חציית קו אמצע:

חציית קו אמצע משמעה יכולת פעולה עם צד אחד של הגוף, במרחב של הצד השני. על מנת שהיד הימנת (המופעלת על ידי ההמיספרה השמאלית של המוח) פועלת בשדה הראייה השמאלי של הגוף (המופעל על ידי ההמיספרה הימנית של המוח) צריך להיות תיאום רב ויעיל בין שתי ההמיספרות. היכולת לחציית קו האמצע אם כן, היא ביטוי לאינטגרציה של שני חלקי המוח ומהווה בסיס ליכולת למידה יעילה.

בתרגול חציית קו אמצע נתחיל מעבודה ביד אחת ורק לאחר מכן נעבור ליד השנייה. בהמשך נגיע לעבודה עם שתי הידיים לסירוגין.

למתקשים בחצייה נסייע עם מדבקות צבעוניות על גב כף היד. נשים מדבקות באותו צבע על יד ימין ועל הכלי השמאלי אליו צריכה יד זו להגיע, ובצע אחר על יד שמאל ועל הכלי הימני.

בתרגול החצייה ניתן לשלב הפעלות של מוטוריקה עדינה (נעיצות, השחלות וכו'), של רצפים שונים (צבעים, צורות, מספרים וכו'), ושל חיזוק חגורת הכתפיים (השחלות בעמידה, ציור בעמידה וכו').

הפעלות חציית קו אמצע לדוגמא:

  • ישיבה בתוך חישוק וגלגול כדור מסביב לחישוק עד מעבר לקו האמצע

  • העברת חפצים מצד לצד בישיבה על הרצפה

  • קליעת כדורים לשני סלים, כשיד ימין זורקת את הכדור לסל השמאלי ולהיפך

  • בישיבה ליד שולחן – העברת חפצים מצד אחד לצד שני. ניתן לעשות מיונים שונים, תקיעת סיכות, השחלת טבעות ועוד

  • עבודה עם אטבים – לשים אטבים עם יד שמאל על שרוול ימין, להיפך

  • שכיבה על ספסל כשהידיים נשענות על הרצפה, ובמצב זה העברת חפצים מצד לצד (השענות על הידיים מונעת את הטיית הגוף, ועוזרת לילדים עם קושי בטונוס השרירי)

  • השחלת טבעות על מוטות משני הצדדים

  • מתיחת קווים מצד אחד של הלוח לצד השני (אופקיים, אנכיים ואלכסוניים)

  • מעקב עיניים עצמי המבוצע על ידי הילד (העברת החפץ מצד לצד דורשת חציית קו אמצע)

  • חצייה של הרגליים – הליכה משני צידיו של קו ישר תוך הצלבה

מעקבי עיניים:

הראיה מורכבת מתחושת הראיה ומהפעלה מוטורית של שרירי הראיה. היכולת לקרוא ולכתוב מותנית ביעילות תנועות העיניים. עלולים להיווצר קשיים בקריאה במצבים הבאים:

  • חוסר בידול בין תנועת הראש לתנועת העיניים.

  • שרירי העין אינם חזקים דיים.

  • קיימת בעיה וסטיבולרית.

  • קיים קושי בתיאום בין שתי העיניים.

התרגול יעשה בדרך של מעקבי עיניים מתוך הנחה שההתנסות תביא לשיפור ביכולת השליטה של העיניים.

הפעלות מעקבי עיניים:

  • קריאת סיפור קצר מהלוח

  • קריאת משפט קצר מהלוח

  • בועות סבון

  • משחק עם עפרונות שבקצותיהם בובות

  • פוליגל עליו מצוירות דוגמאות שונות


רמי כץ הינו פסיכולוג התפתחותי בכיר, בעל ניסיון עשיר בתחומי התפתחות, תפקוד ולמידה. בין היתר היה מרצה באוניברסיטת תל אביב, הקים וניהל את מרכז התפתחות הילד בקרית-שמונה, כיהן כיו"ר החטיבה לפסיכולוגיה התפתחותית בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל והיה חבר בהנהלת מועצת הפסיכולוגים.

רמי כץ הינו מפתח הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA), אשר עקרונותיה מבוססים על הבנה של התפתחות התפקודים המוחיים, ועל הבנת הפלסטיות של המוח, המאפשרת התפתחותם של התפקודים על בסיס אינטראקציה עם התנסויות בסביבה. הגישה שמה דגש על הויסות החושי והשפעותיו המעצבות על התפתחות תפקודי הלמידה, החברה וההתנהגות של הילד.

הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית מופעלת במאות כיתות גן ובתי ספר של משרד החינוך, בפיקוח משרד החינוך, מעל 20 שנים וזכתה בפרסי חינוך רבים, ובתמיכתן של קרנות בין-לאומיות.

יאלו עיצוב ובניית אתרים
חזרה לראש העמוד